השבוע שאלה אותי סטודנטית שאלה שמאד הטרידה אותה:
היכן עובר הגבול בין לעקוב אחר ההתפתחות ולבדוק שהיא תקינה לבין הפער ההגיוני שקיים בתהליך בין ילדים? היכן יש מקום לשיקום דעת? לקצב אישי? לאופי?
אכן שאלה המעסיקה הורים ואנשי מקצוע שונים ויש מקום לתת לה תשובה מנומקת.
תהליך ההתפתחות המוטורי חושי הינו תהליך המבוסס על היבטים פנימיים כגון היבטים נוירולוגיים, פיזיולוגיים, מוטוריים, חושיים
ועל היבטים חיצוניים הקשורים במידת החשיפה, סביבת הגידול, תפיסת העולם של ההורים וכולי.
לכן, ללא ספק יהיו הבדלים באופן ההתפתחות של ילדים
השאלה שצריכה להישאל היא מה מטרת התהליך?
והתשובה היא אחת- מטרת התהליך היא לייצר לילד מכלול יכולות, מיומנויות ודרכי התנהלות שיאפשרו לו תפקוד תקין, בהתאם למצופה בגילו פחות או יותר, בכל זירות חייו.
אמנם אנו עוסקים בשאלת ההתפתחות המוטורית אך זו מהווה את הבסיס עליו בונה התינוק את יכולות הוויסות שלו, את היכולות השפתיות, באמצעותם את היכולות התקשורתיות, חברתיות, קוגניטיביות ולבסוף, כסך כל ההשפעות- את ההיבטים הרגשיים – כיצד הוא חווה אתה את עצמו- הדימוי עצמי שלו, הדימוי הגופני, ביטחון העצמי, מהן התכונות המובילות שהוא מזהה בעצמו ועוד.
כלומר, תהליך התפתחותי תקין יבטיח תפקוד תקין במכלול ההיבטים.
אז כיצד אנו מעריכים האם ההתפתחות תקינה?
ישנו מדד אחד עיקרי באמצעותו אנו מעריכים את איכות תהליך ההתפתחות- המדד התפקודי.
כלומר, האם תהליך ההתפתחות של הילד, כפי שהתקיים, מאפשר לו לתפקד באופן מיטבי במהלך היום יום בהתאם לצרכים? או שמא הוא מתקשה בהיבטים מסוימים?
והאם, הקושי בו הוא נתקל הינו נקודתי- כזה שמענה ממוקד יוכל לפתור או שמא מדובר בקשיים המתבטאים בהיבטים שונים ובזירות תפקודיות שונות?
אנסה להמחיש באמצעות דוגמא:
רותם בן שנה, עדין שוכב על הגחון באופן מלא, אינו מתרומם על ידיו, לעיתים מתהפך אך אינו מתקדם במרחב.
רותם נמצא במשפחתון ובו 5 תינוקות שונים בני גילו. כולם זוחלים, מתיישבים באופן עצמאי, נעמדים וחלקם אף עושים את צעדיהם הראשונים במרחב. התנועה החופשית במרחב מאפשרת להם לחקור את סביבתם- הם מטפסים מעל הקופסאות בגן, מגיעים באופן עצמאי לכל המקומות בחצר ובשל סקרנותם ותנועתם החופשית הם מצליחים להיות עסוקים ומרוכזים.
שעת הארוחה היא חגיגה חושית- בשל העובדה כי התינוקות יושבים, הם מתנסים באכילה עצמאית, חשים מרקמים, טעמים, מתלכלכים וחווים תחושת עניין וסיפוק גדולים.
רותם לעומתם בוכה רוב שעות היום. הוא מתקשה לנוע, מיצה את המרחב הפרטי שלו וכעת חש תסכול בשל חוסר היכולת לנוע ממקומו למקום אחר. הוא מתוסכל כי הוא תלוי לחלוטין בצוות המטפלות שירים אותו וייקח אותו למקום בו העניין האמיתי מתרחש.
עדין ניזון מבקבוקים. הוא אינו מסוגל להחזיק את הבקבוק בעצמו- ולכן שוב תלוי בעזרת המבוגרים.
קשייו של רותם משפיעים על התפקוד הכללי שלו ומייצרים פער בינו לבין הילדים האחרים. פער זה לרוב מתמלא בתחושת תסכול, תחושת חוסר מסוגלות, סקרנות נמוכה והפער התפקודי הולך וגדל. בתחילה הפער מתמקד ביכולות המוטוריות אך ככל שיעבור הזמן הפער ינוע גם לכיוון הזירות האחרות של חייו.
מתן מענה לקשייו של רותם יאפשר לו לצמצם את הפערים ולהיות חלק מהקבוצה.
ודוגמא נוספת:
יעל, בת שבע, מתקשה בכתיבה לאורך זמן. היא קצת מתקשה לארגן את כף יד סביב כלי הכתיבה אך כאשר היא מגייסת את עצמה היא מצליחה לעמוד במשימות ובזמן. נכון, היא קצת מתעייפת אך מרגישה סיפוק בשל ההצלחה.
שרון לעומתה חווה קושי דומה אך גם מכלול קשיים נוספים- היא מתקשה לשבת לאורך זמן לצד השולחן, מגלה צורך מוגבר להבאת חפצים לפה וחלק מהעובדה שהיא אינה מצליחה לכתוב נובעת מכך שהיא מכניסה את כלי הכתיבה לפה באופן קבוע.
היא רגישה לריחות והם מעוררים בה אי נוחות גדולה (ריח הכריך עם הביצה של זה היושב מימינה, ריח הזיעה של זה היושב מאחוריה, והבושם של המורה לא נעים לה בכלל)- על כן היא מרבה לזוז בכיתה.
היא חלשה ומתקשה להחזיק את גופה יציב ובמהירה נשענת ואף "נוזלת" לתוך הכיסא. במצב הזה היא מתקשה לגייס את יכולת הריכוז שלה ומאבדת עניין.
בהפסקה- כשכל חברותיה רצות במגרש היא יושבת בצד- תנועתה מסורבלת והיא מתקשה בריצה. כאשר היא רצה במרחב היא נתקלת בחברותיה, דורכת עליהן, דוחפת אותן מבלי לשים לב והן מבקשות ממנה שלא לשחק איתן.
שרון לא כל כך אוהבת ללכת לבית הספר- היא מרגישה שאין לה חברות, שהיא לא מספיק מבינה את החומר ובכלל, שלא נעים לה בכיתה. אי לכך, בכל בוקר, מתנהל מאבק כוח משפחתי . בסופו של זה- ההורים כעוסים, שרון עצובה ומרגישה שלא מבינים אותה ויש תחושה כללית של תסכול
יעל חווה קושי נקודתי המתמקד בחולשה בשרידי כפות הידיים. סביר להניח כי מקור החולשה הוא בשרירי הגו כולו- חגורת הכתפיים, הגב, הידיים, אך היא מצליחה לתפקד בצורה שאינה גובה ממנה מחירים יקרים או יוצרת עיכובים או פערים. ללא ספק יש מקום לחזק אותה- שכן כל חיזוק יקל עליה ויעצים את יכולת הפקוד שלה אך הקושי התפקודי אינו ניכר בצורה גדולה.
שרון לעומתה, חווה מכלול קשיים הפוגעים ביכולת התפקוד היומיומית שלה. אי לכך הם משפיעים גם על זירות חייה השונות- הזירה התקשורתית, החברתית, הלימודית ולא ספק גם על הזירה הרגשית ומשפחתית. במצב כזה עולה צורך גדול לתת מענה כוללני.
שאלת התפקוד היא אם כך השאלה החשובה ביותר בהערכת הצורך הטיפולי. התבוננות בתפקודם של ילדים אחרים, בני אותו הגיל, מאפשרת לנו להעריך את מידת התפקוד של הילד שלנו ביחס למתרחש סביבו.
התבוננות בילדכם, נסו להעריך האם חווה קושי תפקודי במידה זו או אחרת? האם חיזוק או מתן מענה יכולים לסייע לו לצמצם את הפער? האם אז יכול לבטא את עצמו טוב יותר? להשתלב בקבוצת גילו ולייצר מעמד חברתי? להנות מעצמאות
אם כן, אל תחכו.
מצאו את אותו גורם שתוכלו לסמוך עליו שיוכל לתת לו את מענה המתאים. בדקו האם הטיפול מייצר שינוי ומקרב את ילדכם אל התפקוד המתאים לגילו, ושמחו על כך כי בעצם המענה אתם מאפשרים לילדכם להנות מהמהות העיקרית של שנות הילדות- להיות ילד!
שלכם באהבה,
טל
