תנועת הגוף מניעה את תאי מערכת החיסון ובכך מאפשרת להם גם להגיע לכל מקום לצורך טיפול וגם לנקז את חומרי הפסולת הנשארים בגוף בתום הפירוק של גורם המחלה.

תנועה גופנית מעלה את טמפרטורת הגוף ומעוררת הזעה- זהו מנגנון ניקוז קבוע המונע הצטברות של פסולת בגוף, ומקל על תאי מערכת החיסון מלהתמודד איתה באופן תדיר.

תנועה גופנית גם מאיצה ומעלה את כניסת החמצן לתאים, מעודדת את תהליך הנשימה, מרחיבה את נפח הנשימה (באמצעות בנייה והארכה של שרירי בית החזה) ובכך משפיעה על מערכת החיסון. זהו תהליך קריטי ביותר עבור התינוק, שנולד כשנשימותיו שטוחות ורדודות.

אצל תינוקות וילדים אנו עדים לשני דפוסי תנועה עיקריים:
האחד- הימנעות מתנועה מוטורית גסה מרחבית, והשני- תנועתיות ותזזיתיות מוגברת.

הדפוס הראשון יאופיין בעיכוב ברכישת אבני הדרך המוטוריות, העדפה של פעילות סביב שולחן, חיפוש אחר גורמי הישענות שונים, התעייפות מהירה במאמץ ועוד. במצב זה, לרוב נראה חולי מתמשך ותדיר, בעיקר במערכת הנשימה העליונה, וחולשה גופנית.

הדפוס השני יאופיין בהתפתחות מואצת, לרוב תוך דילוג על שלבי התפתחות שונים, תנועה מהירה, ריצה במקום הליכה, מוסחות גבוהה מדבר לדבר ועוד. במצב זה אנו עלולים לראות מחלות הנקראות "מחלות חום"- סוערות ובתדירות גבוהה.

לסיכום,
כדי לחזק את תפקודה של מערכת החיסון חשוב שנקפיד על תנועה איכותית, המותאמת לגילו ולצרכיו של הילד.

שילוב בין תנועה במרחב הכללי לאישי, ובין תנועתיות להרפיה ורגיעה – ישפיעו לטובה על מערכת החיסון ועל הבריאות הכללית של ילדכם.

האם זיהיתם קשר דומה אצל ילדכם? זקוקים להכוונה בנושא? אנו פה בשבילכם!

וכעת, אני מזמינה אתכם לתחנה הבאה במסע-
הקשר בין שינה ותפקודה של מערכת החיסון.

מוכנים? יוצאים לדרך במאמר הבא.

שלכם,

טל קבסה