תופעת הריפלוקס שכיחה מאד בקרב תינוקות קטנטנים, בדרך כלל בחודשי החיים הראשונים. זהו מצב המתאפיין בעליית תוכן הקיבה במעלה הושט, ולעיתים עד חלל הפה, בסמוך לזמן הארוחה, וגורם לאי נוחות, תחושת צריבה בוושט, פליטות, ואף הקאות. עוצמת התופעה משתנה מתינוק לתינוק. לעיתים התינוק חווה פליטות שאינן מעוררות אי נוחות ולעיתים חווה אי נוחות גדולה המשפיעה על התפקוד היומיומי שלו- מתקשה לאכול, מסרב לשכב על הבטן, בוכה ונראה כחסר מנוחה.

מדוע התופעה מתרחשת?

צינור הושט עובר במורד הגוף, מחלל הפה ועד הקיבה ובשני קצותיו נמצאים סוגרים שריריים שתפקידם למנוע את חזרת המזון. הסוגר התחתון נמצא בנקודת החיבור בין סוף הושט והקיבה והוא מאפשר למזון לעבור מהוושט לקיבה אך לא לחזור מהקיבה לכיוון הוושט.

שרירי הסוגרים הינם שרירים טבעתיים- שרירים שצורתם עגולה ופעולתם היא של כיווץ למרכז והרפיה. שרירים אלה הינם חלק מקבוצת שרירים טבעתיים כוללת הנמצאת במקומות שונים בגוף- בעיניים, בחלל הפה, בכפות הידיים, מסביב לקיבה, בסוגרים באזור האגן.

שרירים טבעתיים פועלים בסנכרון , כאשר שריר אחד מופעל, מושפעים בעקבותיו שרירים טבעתיים נוספים.

כלומר, מקור הבעיה הינו תפקוד השסתום בין הושט והקיבה.

ואולם, ישנם גורמים שונים נוספים שעלולים לייצר תופעה המתבטאת באופן דומה לריפלוקס, תופעה הנקראת "ריפלוקס סמוי"- בה יש תמונת סימפטומים דומה אך ללא פליטות או הקאות," ולחילופין לעודד או להחמיר את תופעת הריפלוקס:

1.     קושי וחוסר שליטה בהרמת הראש- במצב זה מתקשה התינוק לאכול ולבלוע את המזון באופן תקין ועלול לסבול מפליטות יתר, כניסת אויר מיותרת, גזים- מה שיוביל לתחושת אי נוחות גדולה.

2.     חולשה בשרירי חלל הפה- קושי לסגור את השפתיים קושי ביצירת ואקום המתאים לשאיבת המזון, קושי ביכולת לאחסן את המזון בפה ולתאם בין תהליך האחסון, לבליעה ולנשימה תוך כדי התהליך, מתח מוגבר בשריר הפה, חוסר שליטה בתפקוד הלשון- אלה יגרמו לקשיים שונים בהאכלה, להכנסת כמות מזון מיותרת, לכניסת אויר, להשתנקויות, כאבי בטן, פליטות ואף הקאות מרובות.

3.     חולשה שרירית כללית- מצב בו מתח השרירים נמוך והילד מתקשה להחזיק את גופו כנגד כוח הכובד- בשכיבה על הבטן. חולשת הגו מחמירה את תופעת הריפלוקס שכן אין יציבות פנימית.

4.     חולשת גו- כל האזור בין חגורת הכתפיים לאגן וסובב כל הגוף.

5.     חוסר תנועתיות- שכיבה מוגברת על הגב, חוסר שכיבה על הבטן, הימנעות משינויי מנח.

6.     מתח שרירי מוגבר הנובע מחולשה שרירית- מצב בו הילד מעלה באופן יזום את מתח השריר על מנת לפצות על חולשת השרירים אך כתוצאה מכך מאבד את יכולת הגמישות של תנועתו- אז גופו וראשו מתקשתים לאחור, הוא מתקשה להרפות את גופו בזמן אכילה, אכילתו חסרת מנוחה, מרובת תסכול ובכי. במקרים רבים תתלווה גם רגישות יתר למגע- בחלל הפה, בגוף או בשניהם.

7.     חולשה בשרירים הטבעתיים- יתבטא בחולשה בשרירים שונים כגון- עיניים (למשל קושי במיקוד הראייה), בכפות הידיים- קושי בישור ופתיחת כף היד ונשיאת המשקל עליה בשכיבה על הבטן, וכמובן קושי בשרירי חלל פה.

8.     חוסר וויסות במנגנון רעב שובע- לרוב נובע בשל תת תחושה בגוף ומעודד האכלה עודפת. במקרים רבים תתלווה לתת התחושה חולשה מוטורית ועיכוב ברכישת אבני הדרך המוטוריות. בשל כך יעדיף התינוק להימנע מתנועה. עודף המזון וחוסר התנועה עלולים לייצר תופעה הדומה לריפלוקס.

 

אז מה עושים?

כמנהגינו, אנו עורכים הסתכלות והערכה תפקודית מלאה שמטרתה להבין מהו מקור הקושי. כאשר אנו מזהים את המקור ניתן להתאים את תוכנית העבודה באופן מדויק יותר.

קושי מוטורי תחושתי יקבל מענה באמצעות עבודה מוטורית שמטרתה לחזק את גופו של התינוק, ועבודה תחושתית במגע- שמטרתה לאזן את התגובה לגירויים התחושתיים.

קשיים בחלל הפה יקבלו מענה באמצעות טיפול מוטורי ותחושתי בתוך חלל הפה, מחוצה לו ובגוף- במטרה לארגן את שרירי החלל הפה, לאן את התגובה התחושתית ולעודד שימוש תקין בזמן האכלה.

ארגון סדר היום- שעות האכלה, כמויות המזון, סביבת האכלה, תנוחות האכלה- כל אלה יתמכו ביצירת מנגנוני וויסות.

ובינתיים, מה תוכלו לעשות בבית?

עברו על גופו של ילדכם באמצעות כדורי תחושה (כדורי זיזים) מרקמי בדים שונים- באמצעות עיסוי עמוק ואיטי בכל חלקי גופו- למעט בית החזה והבטן. הדגישו את אזור הגב, ובמידת הצורך אף את אזור הפנים. במידה והילד מתנגד תוכלו לשלב טפיחות עדינות על גופו להורדת המתח הכללי  (צרו צורת כפית בכף ידכם וטפחו עימה על גופו).

הקפידו לחשוף את התינוק לשכיבה על הבטן בין זמני הארוחה- כך יוכל לחזק את שריר הגו ולתמוך בפעולת הוושט.

נסו להציע לילד ארוחה כאשר הוא במצב רגוע ונינוח- לאחר עיסוי, אמבטיה, שינה.

הקפידו על מרווחים תקינים בין ארוחה לארוחה (2-3 שעות, בהתאם לגיל ולמצבו של התינוק) והקפידו על ארוחות בכמויות מידתיות. עדיף לתת לתינוק ארוחות קטנות במרווחים צפופים יותר מאשר ארוחות דולות במרווחי זמן גדולים יותר.

וכמו תמיד, אנו כאן לרשותכם במידה ואתם זקוקים לעזרתינו.

שלכם באהבה

טל

לפרטים צרו קשר

דילוג לתוכן