בעקבות הכתבה שפורסמה בנושא- אנורקסיה בגיל שנתיים

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4898639,00.html

אנורקסיה מהי?

אנורקסיה הינה הפרעת אכילה המתפתחת בקב נערים ונערות וקשורה באובדן תאבון, ירידה במשקל עד מצב מסכן חיים ופגיעה נרחב בתפקודי מערכות הגוף. מדובר בהפרעה הקשורה לדמוי הגוף והיא בעלת מאפיינים נפשיים.

בעקבות פרסום הכתבה עולה שאלה מהותית והיא האם ההתייחסות למצב בגיל שנתיים צריכה להיות דומה להתייחסות בגיל מאוחר יותר או שמא, עלינו לקחת בחשבון נתונים אחרים המשנים את ההתייחסות לאבחנה?

הרפואה ההוליסטית לילדים, מתייחסת להפרעות אכילה בגילאים אלה, ובינהן לאנורקסיה, כהפרעה התפתחותית כלומר- הפרעות בתפקוד היומיומי הכללי, שנוצרה בשל קשיים בתהליך ההתפתחותי, ומתבטאת בקשיי אכילה במקרה זה.

מדוע הרפואה ההוליסטית רואה את הפרעות האכילה בגיל זה כהפרעות התפתחותיות?

במהלך השנתיים הראשונות לחיי הילד נבנים תהליכים ויכולות המשפיעים על התפקוד היומיומי שלו- תהליך התפתחות המוטורית, התפתחות השפה, הרגלי האכילה, הרגלי השינה, תהליכי גמילה, תהליכים חברתיים ועוד ועוד- כולם מתקיימים על רצף התפתחותי בו לומד הילד את דרכו בעולם.

מאחר מדובר ברצף, הרי שניתן לראות קשרים והשפעות בין התהליכים השונים. איכות התהליך, האופן בו התבצע, הזמן-כל אלה ישפיעו על איכות התפקוד.

וכדי להמחיש – נסביר את הרצף ההתפתחותי הקשור לתפקודי הפה- ובכללם תפקודי השפה והאכילה.

כאשר התינוק נולד, לחלל הפה אמורות להיות יכולות תפקודיות מוטוריות ותחושתיות המותאמות לצרכי ההזנה בשלב זה- הנקה/ הזנה מבקבוק. לצורך כך, התינוק אמור לפתוח את פיו, לסגור את השפתיים, החניכיים והלשון על הפטמה כדי ליצור שסתום שיאפשר לו לסחוט את הנוזל מהשד.

על מנת שהנוזל יאגר בפיו הוא אמור להגדיל את נפח חלל הפה ע"י הנמכת החלק האחורי של הלשון והלסת ולתאם בין תהליך הבליעה לתהליך הנשימה- המון פעולות קטנות היוצרות אינטגרציה מלאה בין  ההיבט המוטורי לתחושתי.

בהמשך, התינוק אמור לפתח שליטה בתפקודי פה מתקדמים ולצורך כך עליו לחזק את שרירי חלל הפה, את שרירי הלחיים, למקם נכון את הלשון בתוך חלל הפה כך שתגרוף את המזון מהכפית ותניע אותו מצד לצד בחלל הפה, לארגן את הלסת כך שהלסת התחתונה תאורגן בהתאמה ללסת העליונה ותאפשר חיתוך ולעיסה, לסגור את השפתיים על מנת שהמזון והרוק ישארו בתוך הפה וכולי.

על מנת לבנות נכון את השרירים בחלל הפה עליו להיות מסוגל לשכב על הבטן באופן איכותי ולאורך זמן, להרים היטב  ונכון את הראש (לא גבוה מדי, ולא שמוט מדי), לחזק את שרירי חגורת הכתפיים (הכוללים את שרירי הכתף, בית החזה, גב, בין השכמות, שרירי הידיים). הסיבה לכך היא פשוטה מאד- שרירי הצוואר וחגורת הכתפיים קשורים ומשפיעים על שרירי חלל הפה.

בנוסף יש להתייחס למרכיבים התחושתיים בחלל הפה- לעיתים ישנה רגישות גבוהה הגורמת לדחיית מזונות ומרקמים, לעיתים רגישות יתר הגורמת לצורך מוגבר להכנסת מזונות וחפצים לפה, לעיתים הרגישות משתנה מאזור לאזור.

כלומר, על מנת שתפקודי הפה יהיו מאוזנים יש להתייחס גם להיבטים המוטוריים וגם להיבטים התחושתיים באזור.

התהליך ההתפתחותי מורכב ובמהלכו נבנים תפקודים מורכבים נוספים כמו תפקודי שיווי המשקל. אלו המתחילים להבנות מרגע הלידה ומשפיעים מאד על מצב המתח השרירי, על איכות השליטה בשרירים, על היכולת לנוע באופן איכותי כמו גם לעמוד יציב במקום אחד ועוד ועוד- מערכת מרתקת בפני עצמה.

 אי לכך, תפקודי מערכת שיווי המשקל ישפיעו על אופן ההתפתחות ובניית תפקודים מורכבים כמו אכילה, שפה, ואפילו גמילה.

ואיך כל זה קשור לאנורקסיה?

התמונה המתוארת בכתבה מכוונת לבחון לעומק את התהליך ההתפתחותי- העובדה שהתהליך החל בסמוך לשלבי מעבר בין צורות האכלה (לרוב נראה עדויות לכך שהקשיים החלו כבר בשלב ההנקה), העדר תחושתיות והעובדה כי המצב לא התפתח בעקבות טראומה, מחלה או אירוע משברי אחר.

ניכר כי תפקודו התזזיתי של הילד המתואר נובע מתפקוד לקוי במערכת שיווי המשקל הנגרם בשל תת גירוי. (בחלק גדול מהמקרים אלו ילדים שההורים מדווחים עליהם כי הם לא הולכים אלא מצים, מתקשים לשבת במקום אחד ומוסחים מאד בקלות). התנועה המוגברת מספקת לילד גירוי חזק וכך הוא מרגיש את תפקוד המערכת ואת גופו.

התפקוד המוגבר, המתח השרירי הדרוך (שלרוב מתבטא בשרירים "מחוטבים" הנראים חזקים) גורמים לגוף להתמודד עם רמה גבוהה של הורמוני סטרס המעלים את קצב הלב. אלו ילדים המתקשים מאד להרגיע את עצמם- להוריד את המתח השרירי והדריכות המאפיינת אותם על מנת להיות מסוגלים להירגע, להירדם.

בהסתכלות על התהליך ההתפתחותי תתכן סבירות גבוהה לכך שהילד התפתח מהר מהצפוי, שתנועתו נוקשה ובלתי מאורגנת. אלו באים על חשבון איכות בניית השרירים ומתבטאים בשליטה דלה בתפקודי חלל הפה- הן בהיבט המוטורי והן בהיבט התחושתי.

לעיתים נוכל לראות כי המתח השרירי בשפתיים מוגבר והן נראות מתוחות לאחור, לעיתים נראה כי המתח לא מאפשר לילד לפתוח את הפה לרווחה כך שהוא מסוגל להכניס רק מנות קטנטנות ואין מספיק תנועתיות לביצוע תנועות לעיסה, לעיתים נראה קושי להניע את הלשון נכון בחלל הפה או להניע היטב את הלסתות כך שהשיניים יחתכו את המזון.

במקרים רבים יהיה קשר בין תפקודי אכילה ותפקודי השפה. כך יתכן שנראה עיכובים גם בהתפתחות השפה. בעקבות טיפול נכון נוכל לראות שיפור בשניהם.

זה המקום להדגיש כי ילדים מציגים הפרעות אכילה שונות ומגוונות. על מנת לתת מענה איכותי יש להתייחס לכל ילד באופן אישי, לבחון את מרכיבי ההתפתחות והתפקוד שלו ולהבין את הגורמים להתפתחות הקושי. זהו שלב חיוני בדרך להגדרת המטרות ודרכי העבודה וכמובן להשגת הצלחה.

אז מה ניתן לעשות?

על מנת לתת מענה איכותי להפרעה האכילה יש להתייחס אל הילד כמכלול.

• בנוסף להיבטים הקשורים בהקניית הרגלים והנחיות התנהגותיות חשוב להבין כי יש לתת מענה איכותי ומדויק למצב המוטורי והתחושתי של הגוף כולו ושל חלל הפה.
• יש לחזק את יכולת החזקת הגוף, לאזן את המתח השרירי, לחזק את שרירי הגו כך שיתמכו נכון בשרירי חלל הפה.
• יש לאזן את תפקודי מערכת שיווי המשקל כך שייתמכו בתהליך ההתפתחותי, יאזנו את המתח השרירי ויאשרו לילד להיות תנועה איכותית ובמנוחה. כך יפתח הילד מסוגלות לשבת בזמן הארוחה.
• לאזן את ההיבטים התחושתיים בחלל הפה כך שהילד יסכים להיחשף למרקמים ולפתח שליטה בשרירים- כשמרגישים ניתן להפעיל!  לארגן ולאזן את מרכיבי חלל הפה- לשון, שפתיים, לסת, לחיים, לוע
•   לווסת בין תהליך הלעיסה ובליעה לבין תהליך הנשימה 

יש לכם שאלות?

בדיוק בשביל זה אנחנו כאן!

טל קבסה