חלקכם כבר מכירים את הספור של אראל, ביתי הצעירה (ואם לא מוזמנים לעקוב..).
את תהליך ההתפתחות המוטורית שלה אפיינה הטיית צד לשמאל- אראל הרבתה לשכב על צד השמאלי, להניע ולפעול עם היד השמאלית שלה, להתהפך לצד שמאל.
בשל ההתמודדויות הבריאותיות שלה היה קשה מאד לתת מענה להטיית הצד כך שבין ההפוגות, ובזמנים הטובים עבדתי איתה באינטנסיביות עד כמה שיכולתי. עיסויים, עבודה תחושתית, תרגילי הכרות וכוח ולקראת גיל 10 חודשים הגענו למצב בו ההתפתחות הייתה סימטרית. לימים נבחר הצד הדומיננטי שלה- צד ימין- מה ששימח אותי מאד שכן הטיית צד עלולה להשפיע על בחירת הצד הדומיננטי (בחירה תפקודית ולא בחירה של המוח).
יחד עם זאת ידעתי של-10 החודשים הראשונים לחייה יהיו השלכות על התפקוד שלה, בעיקר מבחינת היכולת הפרופריוספטיבית- היכולת לזהות את מנח הגוף, לנהל את גופה במרחב, לצפות את התנועה הבאה ולייצר תנועה מתאימה בתגובה (המוח מסמן את הגוף ובונה את המסלולים העצביים בחודשים הראשונים לחיים).
לשמחתי הרבה אראל בעלת מוטיבציה גבוהה ולאורך השנים מקפידה על פעילות גופנית מסודרת- אימונים אישיים, רכיבה על סוסים, כך שהקשיים הלכו והצטמצמו והם מציפים אותה רק לעיתים.
בעבר זה קרה כשהייתה צריכה ללמוד את רצף אותיות ה"א-ב" ואת סימני הנקוד. היה זה יום שבת, שירטטי לה ∞ על הרצפה והתחלנו לשיר את שיר האותיות תוך הליכה ומשחקי כדור שונים על ה- ∞. הכנתי כרטיסיות עם סימני הניקוד ותוך כדי התנועה והמשחק אראל למדה לחבר את האות עם הסימן. זו הייתה יריעת הפתיחה ללימוד הקריאה, שמרגע זה ואילך הייתה מהירה וטבעית.
אתמול זה קרה שוב, כאשר ניסתה בכל כוחה להפנים את הטכניקה של חילוק ארוך.
למרות שניסתה שוב ושוב התקשתה לעקוב אחר סדר הפעולות וראיתי איך התסכול מרפה את ידה.
זה לא מפתיע אותי כלל, שהרי לחשיבה מתמטית יש קשר הדוק ליכולת ההבנה הגופנית-המרחבית והאישית שלנו. חשיבה מתמטית היא חשיבה המתמקדת בהבנת צירים (תרגילים לאורך, רגילים לרוחב, ארגון סדר פעולות, חישובים מרחביים), בדיוק כפי שמתפתחת המערכת המוטורית – על הציר החיצי (שאחראי לתנועות הכפיפה והפשיטה), הציר החזיתי- האחראי לתנועות הקרוב וההרחקה והציר האופקי האחראי לתנועות הרוטציה.
כאשר צירים אלה מבוססים בגופינו קל לנו לראות בעיני רוחינו, לחוש, להפנים ולהכיר אותם גם במרחב הכללי שלנו.
אך בתהליך ההתפתחותי שאראל עשתה בחודשים הראשונים לחיים צירים אלה לא התבססו בצורה נכונה ועד היום משפיעים על היכולת שלה להבין את המרחב הכללי.
אז יצרנו תבנית שתעזור לאראל להבין את תהליך החלוקה באופן מוחשי. כשיש סימנים מוחשיים קל יותר לגוף להתארגן מולם.
למספר הכללי קראנו אושר ולמספר שמחלקים בו קראנו פטנגה .
מאחר והתרגילים שאראל קיבלה היו מבוססים על מספרים בעלי 4 ספרות- ידענו שנראה 4 מספרי אושר שונים בתהליך החלוקה. אם לא קיבלנו 4 מספרים הבנו שטעינו בדרך.
וכך, פטנגה ואושר התחלקו, התחברו, הוכפלו, ויצרו תבנית מחשבתית שהובילה את אראל להפנים את הדרך לפתרון התרגיל (ראו ציור מצורף).
לאט לאט, ומתרגיל לתרגיל החיוך חזר לפניה, וראיתי את הנשימה מתחלפת לאנחת רווחה.
את השעות הבאות העבירה אראל בפתירת תרגילים רבים!
"פטנגה ואושר עושים לי את החיים קלים" אמרה בהקלה גדולה ותחושת סיפוק מילאה את ליבנו.
