בפוסט הקודם תיארתי מהי הפרעת וויסות אך שאלת השאלות נותרה בעינה: מה גורם להפרעת וויסות?
כמו במקרים רבים התשובה מתחלקת לשלושה גורמים עיקריים- תורשתיים (כלומר עוברים בתורשה מאחד ההורים), משפחתיים (כלומר עוברים במשפחה והילד נחשף ומאמץ התנהגויות שונות) וגורמים בלתי ידועים או בלתי מוסברים.

אני רוצה להציע הסתכלות מעט אחרת, כזו המתמקדת בגורמים התפתחותיים כלומר, בשינויים המתפתחים לאורך התהליך ההתפתחותי. כלומר- אני מתייחסת להפרעת וויסות כקושי התפתחותי.
מדוע? הנה ההסבר:
בעודו שוהה ברחם נחשף התינוק לשלל גירויים- ריח, טעם, קול, תנועה. יחד עם זאת הוא חווה את הגירויים באופן מעומעם מעט- בדומה לאופן בו אנו חשים מתחת למים. כלומר הוא חווה את הגירויים אך עוצמם מעומעמת, והם אינם מטרידים את מנוחתו. הוא דווקא נהנה מקיומם והם מספקים לו עניין.
החל מרגע הלידה חווה התינוק גירויים רבים- רובם חדשים ובעוצמות שהוא לא מכיר- תחושות לחץ (במעבר בתעלת הלידה), שינויים בטמפרטורה, אורות ניאון, קולות רבים ורמים. הוא חש את הקור העולה ממשקל המתכת ואת כאבה של הזריקה הראשונה. ומעל לכל אלה חש תחושה מוזרה מעין כמוה- כזו שלא הכיר מעולם- תחושת כוח הכבידה…את כל הגירויים הללו אמור התינוק ללמוד לווסת שאם לא כן הם יעוררו בו אי שקט גדול ויקשו על היכולת שלו להתפתח בקצב ובאופן הנכון.
אך ישנו גורם מווסת אחד המוכר לו עוד מהשהות ברחם- אמא שלו. הוא מכיר את ריח גופה, זוכר את הלמות ליבה. כך, אם נשים אותו מיד לאחר הלידה על גופה הוא יעלה בכוחות עצמו לכיוון בית החזה שלה וגופו יחזור לאותה כפיפה עוברית בה שהה ברחם. שם הוא נרגע, שם הוא חווה וויסות המאפשר לו שקט. זהו אמנם וויסות באמצעות גורם חיצוני אך הוא חיוני לתחילת תהליך הוויסות. הוא מוריד מתח ומאפשר וויסות הדרגתי של הגירויים.
כפיפה עוברית היא המנח המאפשר את תחילת ההתפתחות. במנח זה עמוד השדרה של התינוק קמור מעט, הירכיים מונחות מתחת לאגן וברוחב המפרקים- מה שגורם לאגן להיות גבוה מהראש. כפות הרגליים מופנות זו כלפי זו, הזרועות מכונסות מתחת לבית החזה, אגרופי הידיים קפוצים ומונחים לצדי הראש. הראש מוסט לצד אחד אך קיימת תנועה חופשית לשני הכיוונים.
בתנוחה זו חווה התינוק שקט ותחושת ביטחון. היא מהווה מסננת חושית- הן מפני גירויים חיצוניים והן מפני גירויים פנימיים אותם חווה התינוק אשר גם הם מעוררים בו אי שקט (גזים, כאבי בטן, תנועות רפלקסיביות שונות). התינוק חווה הסתגלות הדרגתית לעולם. דמיינו את עצמכם בתנוחה זו- המכונה ביוגה תנוחת התינוק/תנוחת עובר או תנוחת המנוחה- כמה שקט ונינוחות מתקיימות בה.
במהלך ששת השבועות הבאים מערכת העצבים של התינוק תשמור על היכולת שלו להיכנס לכפיפה עוברית ותאפשר לו להכיר ולחוות באופן הדרגתי את כל הגירויים סביבו.
ומה קורה כאשר התינוק שוכב רוב הזמן על הגב? גופו נכנע לכוח הכובד והוא מאבד את היכולת לשמור על הכפיפה העוברית. אותה מסננת חושית שנתנה לו ביטחון ועמעמה עבורו את החושים כעת אינה קיימת והוא חשוף בעוצמה לגירויים מבלי יכולת לווסת אותם. אם דמיינתם את עצמכם בכפיפה העוברית והתמכרתם לשקט, נסו כעת לשכב על הגב מבלי יכולת לשנות תנוחה. האם אתם חשים נינוחים? רובינו מתקשים לווסת את כל הגירויים מסביבנו בתנוחה זו, חלקינו ישנו תנוחה מהר- לשכיבה על הצד או על הבטן, חלקינו פשוט יירדם – יסגור את כל מערכת החושים בבת האחת- מצב המכונה Shut Down והמאפיין מצבים של הצפה חושית. נכון, חלק מאתנו יצליח להיכנס במנח זה למדיטציה עמוקה בה הגירויים כלל לא מפריעים (מצב בו מתקיים וויסות) אך את היכולת הזו רכשנו לאחר תרגול , לעיתים כזה שארך זמן רב.
בתום שישה שבועות היכולת לשמור על מנח הכפיפה העוברית תלך ותפחת, והתינוק יחל את התהליך ההתפתחותי באופן רצוני. אז, אותם גירויים המתקיימים בסביבתו יהוו זרזים התפתחותיים (רואה משהו ומרים את הראש, שומע קול ומסב את הראש אליו, חווה את המשטח עליו הוא שוכב ונע), אבל על מנת שיוכל לעשות תהליך התפתחותי איכותי יהיה עליו להסתגל אליהם, לווסת אותם.
מה יאפשר לו לעשות זאת? על כך בפוסט הבא.