בטו בשבט אנו חוגגים את תנובת הארץ. בזיכרונות החג שלי נטוע הרגע הזה בו אבי היה נכנס הביתה, עמוס פירות יבשים מכל הסוגים אותם הוא היה קונה בזמנו בלוינסקי. אני ממש זוכרת את הרגע בו הדלת נפתחה, החיוך הגדול מתפשט על פניו וידיו עמוסות שקיות. אבא שלי היה איש של שפע וטוב ואף פעם לא ידע לקנות "קצת מכל דבר" אז אנחנו היינו אוכלים פירות יבשים עוד הרבה אחרי החג.
בסמוך לאותו הזמן בו נחגג טו בשבט החורף היה בעיצומו. בימים הראשונים והקרים היינו יושבים סביב שולחן המטבח. אבא שלי היה מביא ביגלה טרי אותו היה קונה במאפייה בדרך יפו. היינו שותים תה חם ונהנים מביגלה טרי מרוח בחמאה ודבש.
שנים חלפו, אבי כבר לא בחיים אך הזיכרונות המתוקים מלטפים את ליבי ובשנים האחרונות מתערבבים בבחירות התזונתיות שלי ושל משפחתי.

כחלק מאמונותיי המקצועיות ובחירת אורח חיי נושא התזונה ממלא נדבך חשוב בעולמי. בשנים האחרונות שיניתי בהדרגה את כל התזונה בבית. המזווה השתנה, המוצרים והמצרכים שונו, ומאדם שניסה בכל כוחו להתחמק מלבשל (גם לאור העובדה שעל החלק הזה בחיינו היה אמון בעלי) המטבח הפך לאחת האהבות בחיי. אני מנסה, מתנסה, מפתחת ומתפתחת.
מזה שנים אני אופה לחמי מחמצת ולאחרונה התוודעתי ל"קמחי המורשת" המופלאים.

קמחי מורשת הם קמחים הנטחנים מזני חיטה עתיקים, שלא עברו השבחה גנטית, הכלאות שונות ולא אולצו לעבור התאמה לחיים המערביים. החיטה הרגילה, כפי שאנו מכירים אותה (קמח לבן) עברה לאורך השנים השבחות הנדסיות על מנת שתהיה עמידה יותר למחלות ולתנאי גידול שונים שנקבעו עבורה כך שניתן יהיה להפיק ממנה כמות גדולה שתספיק לאוכלוסייה הגדלה. אלה שינו את הרכב הגלוטן וכמותו ופגעו בערכים התזונתיים והבריאותיים.
לעומתם, קמחי המורשת שומרים על איכותם ועל הערכים הקיימים בהם. בינהם נמנים קמח הכוסמין, הקאמוט, אינקורן והאמר.

אז איך אנחנו חוגגים את טו בשבט?
עם תה צמחים חם המכיל לואיזה, יסמין, גינגר, קמומיל וקינמון,
לחמי ממחמצת מקמחי מורשת- חמים חמים מהתנור, עם חמאת קוקוס מופלאה,
קרקרים פריכים ללא גלוטן המבוססים על גרעינים,
ועוגת תפוז מקמח כוסמין וחלב קוואקר.

אנחנו הולכים לחגוגו!
טו בשבט שמח לכולכם!

שלכם באהבה,

מוזמנים להגיב

תגובות

דילוג לתוכן