כבר שנים שאני מיותרת!

כשהבנות שלי נולדו ידעתי שהכי חשוב לי שהן יהיו עצמאיות. בעיני המתנה שעצמאות נותנת לאדם היא להיות חופשי.
בעיני רוחי ראיתי אותן חופשיות- לבחור, לעשות, להחליט, להתנסות..
חופשיות לבחור מי הן רוצות להיות, לאחר שהיה להן את החופש לחקור את עצמן, את הרצונות שלהן, את היכולות שלהן, את דרכי הפעולה שלהן ואת האופן בו הן בוחרות להתמודד.

היה לי חשוב שירגישו מסוגלות, יכולות, נחוצות, שייכות.

כבר שנים ארוכות שהן עצמאיות- מנהלות בעצמן את לוח הזמנים שלהן, נוסעות ממקום למקום באוטובוס, מחליטות בחירות מקצועיות כאלה ואחרות, מארגנות לעצמן, את עצמן, בעצמן..
ואני יושבת בצד ומרגישה מיותרת;)

כבר שנים שהן מכינות לעצמן תחפושות לפורים- הוגות רעיון (שחייב להיות יצירתי), מתכננות, מעצבות, קונות, בונות, גוזרות, תופרות, מדביקות..
ואני יושבת בצד ומרגישה מיותרת;)

גם השנה הן יצרו לעצמן תחפושות,
אראל התחפשה לבל מהיפה והחיה, ותם למכונת בובות.
וכמו תמיד, הן עשו הכל בעצמן.

אבל הפעם, אני שיושבת בצד ומרגישה מיותרת, מבינה שאני לא מיותרת בכלל..
אני מבינה שאני נחוצה, מועילה, מסוגלת..

נחוצה- בעצה, בהמלצה, בחשיבה משותפת..
מועילה- בלעזור לקחת, להביא, לקנות..לפעמים אני הוגה רעיון טוב שמתקבל בשמחה ולפעמים אני פשוט גוזרת את שולי השמלה שאראל לא תדרוך עליה או מדביקה ריסים..
ובעיקר מסוגלת- מסוגלת לעמוד בצד, לתת להן את כל התמיכה והאהבה שבי, שמאפשרת להן להיות מי שהן!

חג פורים שמח!!

שלכם באהבה,

טל

מוזמנים להגיב

תגובות

דילוג לתוכן