בשבוע שעבר פורסמה כתבה בטלוויזיה שמטרתה להעלות למודעות את נושא ההפרעה בוויסות החושי.
בשנים האחרונות התפתחה מודעות לנושא הקשיים בוויסות החושי אך יחד עם זאת נראה שרב הנסתר על הגלוי. מצד אחד מבינים כיצד התופעה מתבטאת ומן הצד השני מתקשים להבין כיצד היא נוצרת. חלק מההערכות טוענות כי מדובר בעניין גנטי, אולי משפחתי, אך אין תשובה ברורה וחד משמעית.
שנים רבות של התבוננות וטיפול בתינוקות וילדים (מעל שני עשורים) גיבשו אצלי דרך הסתכלות והבנה על ההפרעה, כזו המלווה אותי עד היום ומהווה את הבסיס לאופן הטיפול שאני מאמינה בו. ללא ספק ישנם כאלה הרואים את הדברים אחרת אך הנה עוד דרך שיכולה לעזור לנו לתת מענה הולם.

אז ראשית ננסה להבין מהי ההפרעה בוויסות החושי?
מקור ההפרעה הוא בעובדה כי כל המידע המתקבל אצלנו מתקבל באמצעות החושים- ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש- מגע, תחושה פנימית, שיווי משקל.
המידע המתקבל עובר תהליך של עיבוד במוח ובעקבותיו נוצרת תגובה שמטרתה לאפשר לנו להמשיך לתפקד. למשל- אם נלך יחפים והאדמה תהיה חמה- נתרחק, ננעל נעליים ונשוב ללכת, אם עוברת משאית בדרכינו- נהיה ערים לקול שהיא עושה אך נשוב מהר לעיסוקינו, אם נחשף לריח לא נעים ולא תהיה לנו אפשרות לברוח- נאטום את האף, או שפשוט נתעלם לכמה רגעים.. כלומר, בכל חשיפה חושית כזו או אחרת- נמצא את הדרך להמשיך ולעשות את מה שאנו עושים תוך כדי הסחת הדעת.
במילים אחרות- כולנו סובלים מקושי בוויסות החושי באופן כזה או אחר, אך למדנו לאורך השנים להתמודד ולפעול איתו או לצידו. לעיתים דרך יצירת מעקפים ולעיתים דרך יצירת מנגנון וויסות. ההבדל בניהם הוא שביצירת מעקף- הקושי בהתמודדות עם המידע עדין קיים אלא שאנו מנסים למצוא דרכים שלא להיפגש בו וביצירת מנגנון וויסות אנו חשים שלאורך הזמן החשיפה לגירוי המטריד הופכת אפשרית יותר ויותר עד שאנו כלל לא חשים בו.

ילדים המציגים קושי בוויסות החושי מתקשים לייצר תגובה מותאמת, כזו שתאפשר להם להמשיך בעיסוקם. ישנם כאלה החווים את המידע בעוצמות גבוהות ממה שהוא באמת- והדבר כמובן מסיח את דעתם וגורם להם להתנהגות שיש בה מן הצורך להגן על עצמם, וישנם כאלה שכלל אינם ערים לגירוי. אכן, דעתם אינה מוסחת אך לרוב הם אינם מקבלים את כל המידע שעליהם לקבל מהסביבה. בנוסף, הם עלולים למצוא עצמם בסיטואציות שעלולות לסכן אותם (למשל- במצב של תת תחושה במערכת המגע הילד ימשיך ללכת יחף על האדמה החמה, מבלי לחוש בכוויות המצטברות בכף רגלו).
כלומר, הפרעה בוויסות החושי יכולה להתפתח בשל האופן בו המידע מתקבל, מעובד או באופן הוא נוצרת התגובה.
מאחר ויש לנו קושי להשפיע על האופן בו מתקבל מידע או האופן בו הוא מעובד, אנו מנסים להשפיע על האופן התגובה הנוצרת. זאת עושים על ידי תרגול חזרתי של חשיפה לגירוי ולימוד דרך התגובה. דרך הצגת הגירוי תושפע מהמערכות הזקוקות לוויסות ומהעוצמה בה נחווה הגירוי.

ניקח לדוגמא את מערכת התחושה החיצונית והפנימית:
במצב של תת רגישות- חיישני המגע המצויים על פני שטחים נרחבים של הגוף אינם קולטים את המידע. בהתאמה, מערכת התחושה הפנימית המצויה בתוך המפרקים אינה מגיבה (מיד אתן דוגמא). אי לכך הילד אינו ער לתחושות של כאב, שינויים בטמפרטורה, מרקמים שונים ועל כן אינו מייצר תגובה מוטורית מתאימה (שלרוב מטרתה להגן עליו במקרה זה מפני כאב, סכנה או אי נוחות). במקרה כזה נחשוף אותו באופן הדרגתי למרקמים שונים באמצעות עיסוי, במהלך היום יום ובפעילויות חוזרות על עצמן, תוך שאנו מתווכים לו את סוג הגירוי, מכוונים את תשומת הלב שלו לתחושה הנוצרת, נותנים לה שם ומייצרים "קוד תגובה" שיהיה מקובל ומובן. ככל שנחזור על הפעולה ונשיים אותה (ניתן לה שם) כך נלמד אותו ליצר תגובה מותאמת, מודעת לגירוי.

דוגמא: ילד המציג תת תחושה ומחבק חזק עד כי הוא מפיל את הילד המחובק. הילד המחבק אינו מקבל את תחושת המגע של גופו של הילד המחובק, ואינו מתאים את עוצמת החיבוק (מוטורי).
במצב זה, לצד החשיפה המכוונת למרקמים ותחושות על הגוף נתרגל את החיבוק. נחבק סוגים שונים של חפצים, בובות- חלקם מעיכים וחלקם לא ונתווך לילד את עוצמת החיבוק מבלי למעוך את הבובה, נספור את קצב החיבוק- נחבק למשך 2 ספירות ונעזוב, נתרגם מילולית את תחושת הכאב הנוצרת בעת החיבוק החזק ונחזור על כך באופן תדיר עד אשר הילד יפנים את המידע.

ישנן מופעים רבים ושונים של קשיי וויסות- לעיתים מדובר בקושי במערכת חושית אחת, לעיתים בשתיים, לעיתים בכולן. לעיתים כל המערכות יציגו רגישות יתר, לעיתים תת רגישות ולעיתים חלק מהמערכות יציגו תת רגישות וחלק רגישות יתר. אלה מייצרים אתגר גדול עבור הילד בניסיון להבין את חוקיות העולם ואת הדרך הנכונה לפעול בו, ואתגר גדול עבורנו אנשי המקצוע בביצוע הערכה מדויקת של המצב ובקביעת תוכנית העבודה.

השאלה המעניינת בעיני היא שאלת המקור- מה גורם להתפתחות הפרעת וויסות? הבנת המקור מהווה חלק מהותי ובסיסי ביותר בביצוע הערכה נכונה וקביעת תוכנית עבודה מדויקת, על כך אספק בפוסט הבא.
ועד אז, מוזמנים להעלות בתגובות שאלות, תהיות, מחשבות בנושא, ואנו כמובן נשמח לתת מידע
שלכם,

טל