כולנו חולמים חלומות גדולים עבור הילדים שלנו – שיהיו חזקים, איתנים ויציבים בדעתם, מסורים לעצמם ולאחרים, בעלי ביטחון עצמי ויכולת פנימית להשגת מטרותיהם. אנו מבטיחים להם שנעמוד לצדם בכל קושי שיחוו ומבטיחים לעצמינו שנצייד אותם בכל הכלים הדרושים להם לחיים.
אך לא תמיד אנו מרגישים כי יש בהם כל מה שנדרש להם. לעיתים למרות מאמצינו הילד שלנו רגיש מדי, נעלב בקלות, מתקשה להתמודד עם הסביבה ודרישותיה ונראה כי הביטחון העצמי שלו ירוד. ברגע זה עולות בתוכנו שאלות רבות – כיצד נוכל לעזור לו? כיצד בונים ביטחון עצמי? כיצד מתמודדים עם רגישות יתר רגשית? והאם זה בכלל אפשרי?
לפני שאתייחס למה אפשר לעשות אנסה להסביר כיצד מתפתחים קשיים מסוג זה: בחרתי להשתמש במילה מתפתחים לא בכדי- ביטחון עצמי הוא מצב פנימי תודעתי המתפתח לאורך השנים. לא נולדים אתו והוא לא עובר בתורשה. הוא נבנה לאורך שנות החיים הראשונות בהתאמה לסביבת החיים בה הילד גדל ומושפע מגורמים שונים. ראשיתו, כמו בתהליך ההתפתחותי- בהתפתחות המוטורית תחושתית.
כאשר תינוק נולד הוא בונה את דרכו בעולם המבוגרים באמצעות היכולות הפיסיות. את השליטה הפיסית הוא בונה בתהליך ההתפתחותי המוטורי חושי. בניית אבני הדרך המוטוריות מאפשרת לילד להיות פעיל, אקטיבי ויוזם, לראות ולרצות דברים לעצמו, להניע את עצמו לכיוונם, לחקור את הסביבה בה הוא חי, ללמוד את גבולותיה ובכך גם את גבולותיו האישיים- מה הוא רוצה ויכול להשיג, למה הוא זקוק כדי להשיג אותו ואיך עושים זאת?
בתהליך החקירה – את הסביבה ואת עצמו, הוא לומד לווסת את עוצמת הגירויים החושיים המגיעים אליו, ולייצר כנגדם תגובה הולמת- כזו שתאפשר לו להמשיך ולחקור. למשל- אם ישלוט היטב בהרמת הראש יוכל לווסת ביתר קלות גירויים כדוגמת גירויים קוליים וראייתים- כך לא יוטרד מרעשים חזקים המגיעים לכיוונו ולא יחוש מאוים על ידם. במצב זה, כאשר הגירויים מהסביבה אינם מאיימים נוצר שקט פנימי ורצון המאפשרים התפתחות וחקירה תקינה.
תנועת גופו המתפתחת מאפשרת לו לחקור את יכולותיו, להיענות לאתגרים, להעצים את נוכחותו בסביבה בה הוא נמצא, להרגיש שייך. תחושת הביטחון הפנימי נבנית.
תוך כדי, ובהלימה להתפתחות המוטורית מפתח התינוק את דרכי התקשורת שלו- בתחילה באמצעות מחוות ידיים וג'סטות ובהמשך באמצעות השפה. יכולות אלה קשורות באופן ישיר לתהליך המוטורי אותו ביצע. אלה יאפשרו לו להרים יד ולהצביע, לגרום לאחרים להבין את רצונותיו, לדרוש את מקומו בסביבה. והנה הפעוט כבר כמעט בן שנתיים- מסוגל להביע רצונות, עצמאי בשטח, חופשי לממש את רצונותיו, חוקר, מתנסה, מרגיש מועצם מעצם העצמאות אותה רכש וביטחונו בעצמו הולך ומתפתח.
אך מה קורה במצב בו הילד אינו פעיל מוטורית? אינו מאתגר, מתנסה וחווה את שפע האפשרויות הגלומות בתנועתו? מה קורה כאשר בשל חוסר המסוגלות וההתנסות הוא מתקשה לפתח את עצמאותו? הדימוי העצמי הפנימי שלו כבעל מסוגלות נפגע, הפער בין הדרישות תואמות הגיל ליכולות הולך וגדל וביטחונו העצמי נפגע. זהו כמובן גורם אחד מני רבים אך משמעותי במיוחד.
וכבר הוא בן שלוש וכעת עליו להעתיק את יכולות התנועה והתקשורת אותן פיתח אל השדה החברתי- ולייצר משחק עם חבריו. כל תפיסת העולם הפנימית אותה הוא בנה, והדרך בה הוא רואה את עצמו באים לידי ביטוי. אם הוא בעל יכולת ומסוגלות לתקשר, להביע ולעמוד על רצונותיו וגם מסוגל לווסת את רגשותיו-הוא מצליח לפתח קשרי חברות. עולמו הפנימי מתרחב. הוא משתמש ביכולות אותן רכש עד כה והופך למנהיג בקבוצתו אך בו זמנית לומד גם להיות מובל. הוא נהנה מהחברותא וחש כי הוא מבטא את עצמו בתוכה – החוויה הרגשית הפנימית שלו חיובית, הדימוי העצמי עולה ובטחונו הפנימי מוקרן כלפי חוץ. בדרך זו ממשיך הילד לבנות את מעמדו בעיני עצמו ובעיני הקבוצה. עוד נכונו לו אתגרים רבים אך בשלב זה אמורים להיות לו הכלים הבסיסים להם הוא נדרש על מנת להתמודד- יכולות מוטוריות, יכולות וויסות, יכולות תקשורתיות, מגוון גדול של התנסויות ותחושת עצמאות.
כאשר אנו מתבוננים בילד רגיש או חסר ביטחון נדמה לנו לא אחת כי הוא חווה קשיים רגשיים. בהחלט יתכן כי זהו המצב אך עלינו לזכור כי ביטחון עצמי הוא מצב פנימי מתפתח כלומר המצב הנוכחי הוא תולדה של תהליך ולא הגורם עצמו. אי לכך, ועל מנת לבנות את ביטחונו עלינו לבנות את הדימוי העצמי הפנימי שלו- בעיני עצמו ובמילים פשוטות- לטעת בו יכולות שיובילו לתחושת מסוגלות.
אז מה מומלץ לעשות?
- בחנו את יכולותיו המוטוריות של הילד- בדקו האם הוא מרגיש בנוח לחוות, להתנסות, לאתגר את עצמו או שמא הוא מתחמק או אולי נמנע? זכרו כי עולמם של ילדים הוא עולם פיסי מוטורי ובאמצעותו הם ממצבים את מקומם ומעמדם הקבוצתי. במידה ואתם רואים כי הילד מתקשה- חשפו אותו לפעילות מותאמת שתחזק אותו.
- התבוננו במיומנויות הוויסות של ילדכם- כיצד הוא חווה את הגירויים הנמצאים בסביבתו, כיצד הוא מגיב והאם הוא בעל יכולת להרגיע את עצמו. בדקו האם סדר יומו מאורגן, שנתו יציבה וכיצד הוא מתמודד עם שינויים. זכרו כי יכולות וויסות משחררות את הילד מהצורך להתמודד עם האיום שהגירויים הסביבתיים עלולים לייצר עבורו ומאפשרות לו ליהנות מחקירה, חוויה ומימוש עצמי. במידה וילדכם מראה קושי בתהליך הוויסות פנו לאיש מקצוע שיוכל לתת לו מענה מתאים.
- הקפידו לייצר גבולות התנהגותיים ברורים- בחנו מהם הערכים המובילים שלכם, מהם הקווים האדומים שלכם ואילו התנהגויות מקובלות עליכם. גבולות ברורים מאפשרים לילד חופש גדול להתנסות. הילד המודע לגבולותיו אינו מנסה באופן קבוע לפרוץ אותם אלא מתמקד בחוויה המתאפשרת בתוכם. אז מזדמנת לו חקירה, התנסות, בדיקת עצמי ובעיקר תחושת העצמה גדולה.
- עודדו והעצימו את ילדכם על הדברים הקטנים בהם הם גילו תעוזה, אומץ, התנסות חדשה. שקפו להם את הערך בהתנסות עבורם ובמקרים מתאימים גם עבור אחרים.
וזכרו, תחושת הביטחון נבנית לאורך חיינו, מה שמאפשר לנו לעולם לשנות, לבנות, לחזק ולעודד.
שלכם באהבה,
טל
