כולנו חולמים עבור הילדים שלנו את הטוב ביותר. אנו מאחלים להם שיידעו לשאוף, לפעול למען הגשמת חלומותיהם, לרצות לעצמם ולהיות חופשיים לבחור את עתידם. שיהיו אהובים ונאהבים, בעלי ערך בעיני עצמם ומקובלים בסביבתם, שיצליחו להתמודד עם המהמורות שבדרך ובעיקר – שיהיו מסופקים ומאושרים.
אך מה מבדיל בין ילד לילד? הגנטיקה? סביבת הגדילה? או אולי דווקא התהליך ההתפתחותי אותו עבר?

שנות הגיל הרך הן השנים בהן הילד הופך מתינוק התלוי לחלוטין בסביבה למימוש צורכיו, לילד בעל יכולות, מיומנויות, רצון ועצמאות.
בעבר חשבו כי שש השנים הראשונות משמעותיות לתהליך באותה המידה אך כיום תומך המחקר בהבנה כי השנתיים הראשונות לחיים הן המשמעותיות יותר. לגישתי, בשנתיים אלה נבנות אצל התינוק חמש תשתיות עיקריות- מוטוריקה, וויסות ושינה, תזונה, טיפוח בריאות, חינוך ואווירה ביתית. תשתיות אלה מלוות ומשפיעות על התפתחותו ותפקודו לאורך חייו, החל מהיותו תינוק. על בסיס תשתיות אלה ותפקודן, יפתח את כישורי החיים שלו. אמנם כל אחת מהתשתיות עומדת בפני עצמה, אך בינהן מתקיימות מערכות יחסים ענפות והן משפיעות זו על זו ומושפעות האחת מהשנייה באופן קבוע.

הצטרפו אלי למסע המרתק לגילוי התשתיות והשפעתן:
תשתית המוטוריקה – אחראית על התפקוד המוטורי-חושי ועל בניית היציבה של התינוק. אלה מושפעים מאיכות תפקודי המוטוריקה הגסה, המוטוריקה העדינה, התפקודים הפסיכו-מוטוריים, המוטוריקה של חלל הפה, אופן בניית יציבת הגו ועקומות עמוד השדרה והתפתחות תקינה של מערכת החושים.
את איכות התשתית יקבעו נתונים אובייקטיביים עמם מגיע התינוק אל העולם כגון מהלך הלידה , מתח השרירים, טווחי התנועה של המפרקים (גמישות) ועוד. אך לצידם ישפיעו גורמים סביבתיים- איכות החשיפה המוטורית בחודשים הראשונים לחיים, רכישת אבני הדרך המוטוריות באופן תקין ורציף, גרייה מתאימה של מערכת החושים (מגע, שמע, ראייה ועוד), יצירת גירויים מתאימים למערכת שיווי המשקל ועוד.
בעוד הנתונים עמם בא הילד לעולם אינם ברי שינוי, הרי שליווי נכון ופיתוח תנועה איכותית עשוי להוביל לכך שהשפעתם תהיה מינורית.

תשתית הוויסות והשינה – אחראית על יצירת מנגנוני וויסות והרגעה ויצירת הרגלים.
וויסות מתייחס ליכולת של התינוק/הילד לארגן את תגובותיו לשינויים ולסיטואציות יומיומיות, למשל להתמודד עם שינויים ומעברים, להרגיע את עצמו בעת הצורך ללא תלות בגורם חיצוני. זוהי מיומנות הנרכשת לאורך השנים הראשונות לחיים, אך ראשיתה בחודשים הראשונים לחיים, בהם מתבססת שגרת היום ועיקרה – שגרת השינה. כלומר, השינה הינה מפתח ליצירת מנגנוני וויסות ושליטה עצמיים. חשבו כיצד עייפות יתר משפיעה על מערכת העצבים שלנו, על רגשותינו, על התפקוד הגופני, על יכולת הריכוז והקשב שלנו..
במהלך שינה רציפה מעבד המוח מידע שנקלט במהלך שעות הערות (מידע מוטורי, חושי הרגלים, סיבה ותוצאה ועוד) ובכך נוצרת למידה חדשה. בזמן השינה נעשים תהליכי אתחול מחדש של המערכת (restart) והם המאפשרים את למידת הוויסות. תשתית הוויסות והשינה מושפעת באופן ישיר מתשתית המוטוריקה, כלומר, התפתחות מוטורית תקינה תאפשר יצירת מנגנוני וויסות ושינה תקינים.

תשתית התזונה – אחראית על תהליכי ההזנה והעיכול ומהווה בסיס לבניית הגוף הפיזי והרגשי. נבנית החל מרגע הלידה ומושפעת מאיכות הפלורה הפנימית (רירית פנימית) המתפתחת בה ומאיכות המזון- סוגים, מגוון, כמות, מרקם ועוד. אולם, לצד החשיפה למזון איכותי, היכולת לאכול קשורה בקשר ישיר לאופן בו התפתחו השרירים בחלל הפה והתחושה באזור- היכולת לסגור ולפתוח את הפה בהתאם לצורך, לינוק- לייצר ואקום בעוצמה מתאימה, לינוק באופן שווה משני השדיים (יכולת להניע את הראש לשני הכיוונים), לתאם בין אכילה לבליעה, לחתוך את המזון וללעוס אותו, ליהנות ממגוון של טעמים ומרקמים, לחוש תחושת רעב ושובע. כלומר, תפקודה של תשתית התזונה קשור בקשר הדוק לתשתיות המוטוריקה והוויסות ואלה מהווים בסיס מהותי בבניית החוסן הבריאותי של התינוק והילד.
תשתית טיפוח הבריאות – אחראית על בריאותו של התינוק והילד. מושפעת מהיבטים גנטיים ומשפחתיים, אך לא פחות מכך, מכל התשתיות הקודמות- מוטוריקה, וויסות ותזונה. למעשה, תשתית זו מבטאת באופן חיצוני את חוסר האיזון הפנימי של הגוף שנוצר בעקבות התשתיות האחרות. על כן, הטיפול במצבי החולי השכיחים- נזלות כרוניות, שיעולים, דלקות אוזניים, דלקות עור, שלשולים, עצירויות (להוציא מחלות קשות וכרוניות) יתמקד דווקא באיזון התשתיות האחרות המהוות את המקור לחולי ולאו דווקא בתשתית זו. במצבים מסוימים נשלב בין איזון התשתיות ומתן טיפול נקודתי, ואז, לאחר השגת האיזון, נמשיך לתמוך בכל התשתיות האחרות להמשך תחזוקה ומניעת הישנות המצב.

תשתית החינוך והאווירה הביתית – התשתית המתייחסת לסביבה בה גדל הילד ולגישות החינוך הנהוגות בה. תשתית זו משפיעה באופן ישיר על כל אחת מהתשתיות האחרות וזאת מכיוון שלרוב אנו עושים החלטות בהתבסס על תפיסות העולם שלנו. תפיסות החינוך שלנו כהורים מהוות את הבסיס לתוכו אנו יוצקים את האמונות, המחשבות, ההחלטות והאופן בו אנו מנהלים את יומנו ואת חיינו.
לרוב בשל עומסי היום יום, גישת החינוך שלנו אינה משנה סדורה אלא אוסף של הרגלים המבוססים על האופן בו אנו גודלנו, החלטות רגעיות, תגובות של רגע ו"כיבוי שריפות". גישה חינוכית נוקשה, גישה מתירנית, דמוקרטית או סמכותית- כל אלה עלולים להשפיע על אופן העברת המסרים, על מידת החשיפה היומיומית, על הצבת הגבולות, על בניית הביטחון והדימוי הפנימי של הילד, על פיתוח תחושת המסוגלות והעצמאות שלו ולמעשה, על כל רובד ורובד בתהליך ההתפתחותי.
לסיכום

הבנת התשתיות מדגישה את הצורך להתבונן על התינוק והילד כמכלול שלם ולראות את כל תפקודיו כקשורים זה בזה. ההסתכלות ההוליסטית מלמדת אותנו כי לרוב, מקור הקושי אינו קשור במקום הביטוי אלא דווקא בגורם אחר ולכן יש לטפל בו באופן שונה. התבוננות מעמיקה, הערכה מדויקת ומתן מענה מתאים ואישי, יאפשרו לילד להתפתח בצורה מיטבית ולהביא את עצמו למימוש מהותו כאדם.