החלום הכי גדול שלנו הוא שהילדים שלנו יהיו שלמים- בעיקר בעיני עצמם.
שידעו מי הם, שידעו לבטא את הרצונות והצרכים שלהם, שיכירו בחוזקות שלהם,
שיהיו שמחים ומלאים.
זהו החופש- החופש להיות אני!

ונדמה לנו שעל מנת שיוכלו להיות חופשיים אנו צריכים לחזק אותם במקומות שהם חזקים, לעודד את ההצלחות, לתת להם את תחושת הביטחון במקום המוכר והידוע.

אבל,
אני חושבת,
שכדי שיוכלו להיות שלמים,
תפקידנו הוא לתמוך דווקא בחולשות שלם, לצד כמובן התייחסות לחוזקות.

ולמה?
כי תמיכה בחולשות תומכת בחוזקות,
כי לעיתים מרוב שאנחנו מחזקים את החוזקות אנו לא באמת מאפשרים לילד את זכות הבחירה, כי החוזקה הופכת לברירת המחדל.
כי כאשר מחזקים את החולשות בהכרח מרחיבים את קשת האפשרויות,
ועולם חדש של חוויות ורצונות נפתח.
ואז,
לפעמים,
הם מעזים לחלום אחרת,
לבקש לעצמם דברים חדשים,
להתרחב,
להתעצם,
להכיר בתוכם צדדים שלא הכירו,
ולהתפעם.
לרצות יותר,
לרצות אחר,
להתנסות ולחוות.
להיות בחופש ללא מגבלות.

שלכם באהבה,
טל