השבוע ביקרתי אצל משפחה, ובה 2 ילדים. דניאל בן 6, ועלמה בת 4.
בשל ביקורי לא יכלה האם, מירי, לקחת את דניאל לחוג כפי שהיא נוהגת לעשות מדי שבוע וביקשה מאמו של החבר הכי טוב שלו, זה שהולך איתו לחוג, לאסוף אותו.
כרבע שעה לפני החוג הגיעו האם והחבר לאסוף את דניאל. לאחר שמירי הסבירה לדניאל כי לא תוכל לקחת אותו לחוג היא הכינה לו את הבגדים וביקשה ללוות אותו החוצה.
החל מהרגע הזה דניאל סרב בכל תוקף לצאת מהבית.
"לא רוצה!!!" צעק בבכי, "אני לא מוכן ללכת בלעדייך! אני רוצה שאת תקחי אותי!"
"אבל ממי, אני לא יכולה לקחת אותך כי טל פה, אני אחזיר אותך מהחוג"
"אבל אני לא רוצה ללכת איתם… אני לא מרשה לך להישאר"
"אבל ממי, מחכים לך בחוץ, עוד מעט החוג מתחיל ותאחרו.."
"אבל אני לא רוצה!!!! "

וכך זה המשיך דקות ארוכות ומירי, אמא של דניאל עמדה חסרת אונים..
לאחר כמה רגעים התערבתי והנחתי את מירי להעמיד לדניאל אפשרות לבחור:

"אתה יכול לבחור ללכת עכשיו בלעדיי ואתה יכול לבחור להישאר. כל בחירה שלך מקובלת עלי אבל תצטרך לעשות אותה עוד 2 דקות כי כבר מאוחר".
"אני לא יודע!!!!" צעק דניאל …."אני לא רוצה לבחור…אני רוצה אותך!!!"
"אני לא יכולה דניאל, אני מזכירה לך מה האפשרויות.. אני נותנת לך עוד רגע לחשוב ולהחליט. אבל אם לא תחליט עוד רגע אצטרך להחליט בשבילך כדי שהחבר לך לא יאחר לחוג".
"אני לא יודע לבחור" צעק דניאל וניכר כי חש תסכול רב.

אחרי 3 ניסיונות הודיעה מירי לדניאל שהיא משחררת את החבר והאמא לדרכם כדי שלא יאחרו, ושהפעם לא יוכל ללכת לחוג.

ומה דניאל עשה?
בכה שהוא רוצה ללכת לחוג… שהוא לא רוצה להישאר בבית.. שהוא עצוב אבל הבחירה נעשתה.
מכאן והלאה הנחתי את מירי לתת לדניאל תמיכה לקושי ולתסכול שהוא חש, להכיל את תחושותיו אבל לא להמשיך לנהל את הדיון.
דניאל המשיך לבכות עוד זמן רב, מירי הייתה שם עבורו- תמכה, הכילה, חיבקה וידעה שהעבירה לבן שלה מסר חשוב.
……….

אנו בוחרים בכל יום עשרות בחירות שונות- מה ללבוש, לאן ללכת, מה לאכול, האם לענות לשיחה, ואם לענות- מה להגיד.
אנו בוחרים בחירות רגשיות בכל רגע ורגע וסך הבחירות שלנו מכריע את החוויה בה אנו נתונים.

נסו לחשוב כיצד החיים שלכם היו נראים אם לא הייתם בוחרים… שהרי הבחירה היא האפשרות שלנו להשפיע, להתקדם, לשנות, להתפתח.
לפעמים, כשאנו מתקשים לבחור אנו "בוחרים שלא לבחור"… לעיתים ההחלטה הזו מתבררת כנכונה בעיקר אם בזמן שלקחנו לעצמנו עשינו חשבון נפש, ניתחנו, הסקנו מסקנות ובסופן בחרנו בחירה. ואם לא.. הרי שבעצם העובדה שלא בחרנו- בחרנו להישאר במקומנו ולא להתפתח.

אם כן, יכולת הבחירה היא מתנה בחיינו… מתנה אותה נרצה לתת לילדינו.

היא מלמדת את הילד עצמאות.
מלמדת אותו שהוא אחראי על עצמו, שיש ביכולתו להשפיע על חייו בכל רגע נתון.
היא בהכרח מלמדת אותו להיות מסוגל לוותר על משהו אחד לטובת האחר ובכך תמיד מאפשרת לו להגדיל את הסך הכללי של האפשרויות העומדות בפניו.
היא מלמדת אותו להתמודד עם תוצאות, לקחת אחריות, להפעיל שיקול דעת ולהבין שתמיד יוכל לתקן/ לבחור אחרת/לשנות בפעם הבאה. היא נותנת תקווה.
היא מלמדת אותו להכיר קשת רחבה של רגשות המתקיימים בתוכו ולעבד אותם נכון, ולמרות שלעיתים היא מעלה כעס, עצב או כאב היא מעצימה ונותנת לו את מתנת החופש- להיות.

אז איך תעזרו לילדים שלכם לבחור?

1. הציבו להם שתי אפשרויות ברורות מראש מבינהן יוכלו לבחור, וזכרו לכבד כל בחירה שתעשה מבין שתי האפשרויות.
2. פרסו בפניהן את היתרונות והחסרונות הטמונים בכל אחת מהבחירות.
3. אם הם מתקשים לבחור הציעו את עזרתכם.
4. שתפו את הילד במחשבות שלכם לגבי הבחירה אך הקפידו לא להסית את בחירתם.
5. הציבו מסגרת זמן קבועה לבחירה ובסופה – במידה ולא יבחרו, בחרו עבורם והניחו להם להתמודד עם התוצאות ועם התסכול העולה בתוכם. זכרו- לא באמת משנה מה תהיה הבחירה, עצם הבחירה הוא העניין.
6. תמכו בהם, היו מסוגלים להכיל את כאבם, חבקו אותם חזק וחזקו אותם- או על הבחירה שלקחו או על האפשרות שיוכלו לבחור בפעם הבאה.

שלכם באהבה,
טל

לפרטים צרו קשר

דילוג לתוכן