אחת ההחלטות הראשונות שאנו עושות כאמהות היא האם להניק או לא.
חלקינו מחליטות, מסיבה זו או אחרת, שאיננו רוצות להניק,
וחלקינו מחליטות שכן.
ונדמה לנו, או שכך סיפרו לנו, שהנקה היא תהליך טבעי ופשוט, ושנולדנו להניק,
וקצת שכחו לספר לנו שלא תמיד זה הולך חלק, ולעתים קרובות ההנקה מלווה קשים, תסכולים, כאבים ותחושת אכזבה עמוקה.
וגם הרגילו אותנו לחשוב שאם ההנקה לא זורמת זה ככל הנראה בגלל שאנחנו לא מניקות טוב, שאין לנו מספיק חלב, שהפטמה שלנו שקועה,
וסביר להניח שיש אמת בדבר,
אבל מה שלא סיפרו לנו מעולם זה שככל הנראה הסיבה אינה נעוצה בנו אלא דווקא בקושי של התינוק.
שכן בניגוד למחשבה שהנקה היא תוצאה של "היצע וביקוש" היא דווקא תוצאה של "ביקוש והיצע".
כלומר- תהליך ייצור החלב, אופן הזרימה שלו והכמות המיוצרת הינה תוצאה ישירה של איכות היניקה של התינוק.
ואלה יהיו קשורים למנח הראש (למשל מנח של הטיית ראש לצד אחד), למתח השרירי של התינוק- בשרירי גופו ובחלל הפה, ולרמת הרגישות התחושתית באזור.
ואיך זה קשור? אסביר
רוב התינוקות מגיעים לעולם עם מתח שרירי מעט נמוך ולאורך התהליך ההתפתחותי מתחזקים.
בתהליך היניקה משתתפים שרירי הלחיים, השפתיים, הלשון, החיך וכמובן שרירי הבליעה. וכולם קשורים לשרירים באזור הצוואר.
עם לידתו פיו של היילוד מסוגל לתאם אינטגרציה סנסו מוטורית מלאה והוא אמור להיות מסוגל לבצע רצף פעולות הכולל יניקה (שאיבה) ובליעה תוך סנכרון של נשימה.
הוא גם מסוגל לייצר אבחנה בין יניקה- פעולה המניבה לו חלב, לבין מציצה- פעולה שאינה מניבה לו חלב אך מספקת הרגעה והנאה.
לעתים חולשת השרירים מעט יותר משמעותית והיא מתבטאת גם בשרירי הגוף וגם בשרירי חלל הפה.
לעתים חלל הפה רגיש מדי למגע או מאופיין בתת רגישות. תת רגישות מעכבת מסר מוטורי כלומר- אם לא מרגיעים גם לא מניעים את האזור.
ישנם תינוקות שאינם יודעים כיצד לסגור את השפתיים, או לחלופין כאלה שפיהם קפוץ והם אינם יודעים כיצד לפתוח אותו ולהפריד בין השפתיים ללסת- במקרה זה התינוק יתקשה להתאים את גודל הפה לגודל השד ויתקשה לייצר התאמה מלאה לצורך יצירת הואקום. אז השד לא יתרוקן בהנקה ועל כן, לא יתמלא מספיק לקראת ההנקה הבאה.
לעתים הלשון נשמטת החוצה- ואז היא פוגשת את השד בטרם יוכנס לחלל הפה- ההנקה לא תתאפשר. לאורך זמן, ולאור העובדה שתינוק לא יונק, הגוף לא ייצר את כמות החלב הנדרשת.
במקרים רבים הכל נראה בסדר- השפתיים, הלשון- אבל חולשת השרירים באזור מקשה על התינוק לייצר את הואקום הנדרש- הוא מתעייף, נרדם ולא מוזן.
ישנם תינוקות המתמודדים עם רגישות יתר תחושתית באזור חלל הפה-במקרה כזה כל חפץ שיכנס לאזור עלול לייצר תגובת התנגדות.
במקרה של הטיית ראש לצד אחד- יהיה הבדל מהותי בין הנקה משד אחד לשד השני. אז הגוף ידע למלא את השד שמתרוקן אבל לא את השד שאינו מרוקן ולאורך זמן נרגיש אנחנו מצליחות להניק רק משד אחד.
ומה ניתן לעשות?
לתת ענה מוטורי מתאים!
לתת מענה לחלל הפה!
לאזן את התחושתיות באזור!
ולהנות מהנקה בדיוק כפי שחלמת!
אז בניגוד למחשבה שאת לא יודעת להניק, או שאין לך מספיק חלב- סמכי על עצמך! דעי שגופך מוכן ומזומן להזיו את תינוקך בכל מה שהוא צריך.
שלך באהבה,
טל
