אלרגיה למזון הינה מצב בו מערכת החיסון מזהה גורם מזון מסוים כגורם זר ומייצרת שורה של פעולות שמטרתן להדוף אותו מהגוף.
לעומת זאת – במצב של אי סבילות למזון מערכת העיכול היא זו שמגיבה באמצעות סימפטומים שונים- כאבי בטן, שלשולים, פריחות, נזלות ועוד.
לרוב אנו עוסקים בטיפול באלרגיה עצמה- מורידים את פעילות היתר של מערכת החיסון, מצמצמים את החשיפה לגורמים מעוררי אלרגיה, מורחים משחות להרגעה.
אבל, בתהליך החקירה שלנו את הגורמים למצב עולות כמה שאלות מעניינות:
- מדוע מזון מסוים מעורר אי נוחות או סימפטומים שונים אצל האחד ואילו אצל האחר לא?
- איך זה יתכן שיש תקופות מסוימות בהן הגוף מגיב ברגישות יתר לעומת תקופות בהן אינו מגיב בכלל?
- ואיך יכול להיות שרגישויות מתעצמות בזמנים רגישים כגון- תקופת מעברים, הסתגלות חדשה, תקופות מתח וכולי?
התשובה נעוצה במנגנון הוויסות של הגוף.
כן, אלרגיה היא הפרעת ויסות.
ולכן, לרוב נראה אותה בעוצמות גדולות יותר בקרב אותם ילדים שמתמודדים עם קשיי ויסות.
ילדים המתקשים ביצירת מנגנונים בסיסיים הנרכשים במהלך החודשים הראשונים לחיים- שינה/ ערות, רעב/שובע, עוררות/ הרגעה,
או כאלה המתמודדים עם קשיים בויסות החושי- רגישות יתר/תת רגישות למגע (לרוב נראה אלרגיות בעור), רגישות במערכת שיווי המשקל (יכול להתבטא במערכת העיכול, בדלקות אוזניים), רגישות בחלל הפה המשפיעה על בחירת המזון (יכול להתבטא באלרגיות במערכת נשימה) ועוד ועוד.
כלומר, הדיון אינו מתמקד רק בגורם המזון עצמו אלא בהסתכלות רב מערכתית על הילד!
אז איך הדברים קשורים זה לזה?
כאשר הגוף נחשף לגורם מזון כלשהו/ או לכל גורם חדש- הוא אמור לזהות אותו, לעבד ולעכל אותו, ולמצות ממנו את אותם חומרי בנייה לגוף (חומרי בנייה פיסיים, רגשיים, קוגניטיביים ועד).
אבל במצב של אלרגיה הגוף מתקשה להסתגל לאותו גורם אליו הוא נחשף, ובמקום לעבד ולעכל אותו, הוא עסוק בלנסות לפלוט אותו החוצה בכל דרך אפשרית- דרך העור, דרך מערכת העיכול, דרך מערכת הנשימה.
כלומר, לרוב, הבעיה היא ביכולת ההסתגלות של הגוף ולאו דווקא באותו גורם מזון ספציפי. אחת הדוגמאות המדהימות למצב זה מומחשת לנו בעת הכניסה למסגרת חדשה.
הכניסה למסגרת חדשה דורשת מהגוף הסתגלות- למרחב חדש, לסדר יום אחר, למזון, לדמויות מטפלות חדשות, לילדים חדשים. זוהי סביבה חדשה המציפה את חושי הילדים.
במצב זה הגוף נדרש להשקיע משאבים רבים להסתגלות. ככל שהילד מיומן יותר בהתמודדות עם שינויים ומעברים, כלומר התפתחו בו מנגנוני ויסות תקינים- כך ההסתגלות תהיה מהירה וטובה יותר, גם בהיבט החושי, גם בהיבט הרגשי וגם בהיבט הפיסי.
אבל, כאשר מנגנוני הויסות אינם מאוזנים, והילד מתקשה להתמודד עם שינויים- נראה זאת גם בהיבט הרגשי וגם בגוף- למשל, נראה נזלת אלרגית מיד ביום הכניסה למסגרת.
הרי הסבירות שמדובר בוירוס היא קטנה שכן וירוס לא מייצר סמפטומים מידית עם החשיפה, לרוב נדרשת לו תקופת דגירה. אך במקרה זה, הילד נכנס בבוקר למסגרת חדשה וכבר אחר הצהריים- מופיעה הנזלת, והיא עדות לקושי ההסתגלות.
מסיבה זו לרוב לא נראה עדות בבדיקת אלרגיה למזון אך תמונת הסימפטומים מעידה.
ואז, במקום לנסות להתמודד עם גורם האלרגיה עצמו, אנו משקיעים את האנרגיה בבניית המשאבים של הגוף וביצירת מנגנוני ויסות תקינים.
אז, המפגש בין הגורם האלרגני לילד- משתנה.
שלכם באהבה,
טל
