מי שמכיר אותי יודע שבנותיי למדו שמונה שנים בבית ספר דמוקרטי.

הסיבה לבחירה שלי הייתה מאד ברורה עבורי.

רציתי שיהיה משהו שיראה אותן, באמת יראה אותן.

רציתי מערכת שתשקיע בלהכיר אותן לעומק- להבין מה הן אוהבות, מה הן צריכות, מה הן מבקשות לעצמן.

רציתי חינוך. רציתי למידה משמעותית ולאו דווקא של חומר לימודי, עבורי הלמידה לא הייתה משמעותית.

רציתי חוויה שתזכר לשנים.

אולי זה בגלל החוויות שלי אני חוויתי כילדה בבית הספר.

לא היו לי קשיים מיוחדים. בסך הכל הייתי ילדה טובה ואולי בדיוק זו הייתה הבעיה.

כי הרגשתי לאורך שנים- שאף אחד לא באמת ראה אותי.  לא השקיע בלהבין מה יכולתי לתרום, שהנוכחות שלי או אי הנוכחות לי לא באמת שינו משהו.

בסופו של דבר סיימתי את התיכון עם תעודת בגרות אבל בלי זיכרונות ממשיים על הדרך. מבלי שחשתי שהיו לי דמויות משמעותיות שהיוו עבורי מודל להשראה.

ואני זוכרת שחשבתי לעצמי שחייבת להיות דרך אחרת.

לשמחתי הרבה כיום ישנן דרכי חינוך מגוונות וניתן לבחור.

כל תא משפחתי יכול לבחור לעצמו את דרך החינוך ההולמת את תפיסת עולמו, את ערכי החינוך שלו ואת המטרות אותן הוא מגדיר לעצמו.

 

אחת מגישות החינוך המרתקות ביותר היא הגישה המונטיסורית.

זוהי גישת חינוך המבססת על תפיסה הוליסטית, אשר משנה את הדרך שבה אנחנו מבינים ילדים,
ומלמדת אותנו איך להתאים עבורם את הסביבה, כך שיוכלו להיות עצמאיים.
כלומר, אנחנו- ההורים/אנשי החינוך, לומדים להתאים את הדרך שבה מלמדים, לדרך שבה ילדים לומדים
באופן טבעי, דרך משחק וחוויה מוחשית. כך הילדים משחקים ועושים תהליכי למידה.

ובדרך הם רוכשים חוויות של הצלחה, כך שתחושת המסוגלות שלהם גוברת, והביטחון העצמי שלהם מתחזק.

דרך הלמידה היא ב "ביסים קטנים" כלומר- כדי ללמד או ללמוד נושא מסוים, מפרקים אותו לשלבים קטנים, הופכים אותו לסדרה של משחקים ובאמצעותם מתרחשת הלמידה.

וכך מנגישים את תחומי הדעת השונים.

את שעור הלייב השבוע שלנו אני מייחדת לנושא מרתק זה.

וביום חמישי, 23/8/18 אארח את מיכל גבאי- לשיחה על החינוך המונטיסורי. על ייחודיות הגישה, ההבדלים בינה ובין גישות חינוך אחרות ועוד.

מיכל, מרצה ויועצת לחינוך מתוך תשוקה. מדריכת מונטסורי מוסמכת לגילאי 3-6, מדריכת קורסים וצוותים מקצועיים בנושא וחיה ונושמת חינוך מונטיסורי.

מוזמנים להיכנס לקהילה הלומדת שלנו בפייסבוק: "התפתחות ובריאות תינוקות וילדים קהילה לומדת"

 

מוזמנים להגיב

תגובות

דילוג לתוכן