ילדים שונים מסתגלים באופן שונה.

חיינו מלאים שינויים והצורך להסתגל עולה מדי יום- למסגרת חדשה, לסדר יום חדש, לשינוי לא צפוי במהלך היום. היכולת להסתגל היא שריר, שכמו כל שריר צריך לאמן ולחזק אותו. כך שיוכל לשמש את הילד בעת הצורך- להסתגל לשינויים צפויים ולכאלה שאינם צפויים.

תהליך ההתפתחות רווי שינויים. אבל, כאשר הוא קורה באופן טבעי ואיכותי, וכאשר אנו ההורים מלווים אותו בצורה נכונה, היכולת להסתגל אמורה להתקיים בילד. נכון, תמיד תידרש הסתגלות מסוימת למשהו חדש אבל ככל שהילד מיומן ומאומן הרי שהתהליך יתרחש מעצמו ובמהרה.

לעומת זאת, כאשר הילד מראה קשיי הסתגלות- הרי שמשהו לאורך הרצף ההתפתחותי קרה באופן לא נכון או לא איכותי מספיק. ייתכן שהקושי קשור בהיבטים אובייקטיבים הקשורים לילד, יתכן שהוא קשור להתנהלות/פרשנות שלנו כהורים ולרוב הוא יהיה משולב בין השניים.

מה יכול להקשות על הילד את תהליך ההסתגלות?

1. עיכוב התפתחותי. עיכוב ביכולת התפקוד (מוטוריקה, שפה, אכילה, שינה) מקשה על הילד להשתלב בקבוצה תואמת גילו. למשל- אם ילדים בקבוצת הגיל שלו הולכים והוא זוחל על הגחון, הרי שהוא אינו יכול להיות חלק מהקבוצה- כפי שהם יכולים. הדבר פוגע ביכולת שלו לחקור את הסביבה כפי שהם חוקרים, ביכולת שלו לפתח עצמאות- כי הוא תלוי במבוגרים, ובסופו של דבר עלול הדבר לפגוע בדימוי העצמי וכמובן בתהליך ההסתגלות.
2. טונוס שרירים מוגבר. בטונוס שרירי מוגבר הגוף מפעיל קבוצות שרירים רבות בכל תנועה ומייצר תנועה של הגוף- כמקשה אחת. לרוב, בשל הטונוס נראה חוסר גמישות, זקיפות יתר של הגב ותחושה כללית של אי שקט ואי נוחות. כאשר לא נוח לנו בגוף וכאשר הגוף חסר גמישות, יהיה קושי להתמודד עם שינויים- גמישות גופנית מאפשרת גמישות מחשבתית ולהיפך.
3. חוסר ויסות במנגנונים בסיסיים- שינה/ערות, רעב/שובע, עוררות והרגעה עצמית- אלו הם מנגנונים שאמורים להתפתח מרגע הלידה ולאורך החודשים הראשונים לחיים. הם מייצרים לילד סדר פנימי דרכו הוא מפתח את היכולת להתמודד עם סדר יום ולארגן את גופו. אלו הם עוגנים שמייצרים סדר ותחושת ביטחון. וכאשר הם מתקיימים קל יותר לגוף לצאת משגרה. בנוסף, זהו הבסיס ליצירת ויסות חושי.
4. קשיים בויסות החושי- ילדים המראים קושי במערכות הויסות החושי אוהבים וזקוקים לסדר ושגרה. הם אוהבים שהגירויים שמגיעים אליו הם ידועים מראש. כך הם יודעים כיצד להתמודד ולהתארגן. כניסה למסגרת חדשה מציעה- סדר יום לא מוכר, גירויים חדשים ואלו עלולים להוות עבורו אתגר. בעוד שהסביבה הביתית מוכרת, הסביבה החדשה דורשת הרבה משאבים פנימיים לצורך ההתמודדות. זו הסיבה שפעמים רבות ילדים עם קשיי ויסות אינם מראים קשיי ויסות בבית אבל מראים אותם במסגרת בה יש עומס גירויים.
5. חוסר ביכולת עצמאית- כאשר ילד מתפתח בהתאם לגילו, מתפתחים אתו הרצון והיכולת לעצמאות. בהדרגה, הוא רוכש מיומנויות המאפשרות לו להתמודד באופן עצמאי בסביבה. תחושת העצמאות מספקת לו ביטחון פנימי, משחררת אותו מתלות באחרים, מלמדת אותו לייצר פתרונות יצירתיים למצבים שונים ולהתמודד עם קונפליקטים. אלה מאפשרים לילד להסתגל ביתר קלות- הוא לא תלוי באחר, הוא מסוגל בעצמו. חוסר עצמאות הוא תוצאה של שני היבטים עיקריים. האחד- עיכוב או שינוי ברצף ההתפתחותי הפוגעים ביכולת של הילד לפתח עצמאות. והשני- סביבה שאינה מאתגרת לעצמאות. כזו המספקת מענה מיידי לצורך, אינה דורשת ועושה עבורו. לרוב מדובר בשילוב בין השניים.

אז איך מקלים על הילד את התהליך ההסתגלות?

האזינו לשעור הליייב בנושא, בקהילה הלומדת שלנו בפייסבוק:

"התפתחות ובריאות תינוקות וילדים- קהילה לומדת"

שלכם באהבה,

טל